ערה?
וואלה כן, ערה.
נעים מאודיק, תל אביב.
כולי שיק? דיי נו, תפסיק. לא אוהבת להעיד על עצמי אבל אני לא היפה בעולם. או האלגנטית מכולן.
אני גם לא הכי נקייה או מטופחת. והמחירים – במדד שבין כרכור לסינגפור? הצילו כאמור. סליחה עד יום כיפור.
אבל אני לעומת כולן גם בלילה מתרוצצת. והסוד שלי הוא, שאני עיר לא מתאמצת.
אומרים שאני לבנה, אומרים שאני מוארת, אומרים שאני קולינרית, אקלקטית, ככה לפחות אומרים. אך נסתמו לי האוזניים ממזגנים מטפטפים.
ברון אחד עשיר אמר לי פעם: ”מי שלא אוהב אותך, לא זכה להכיר אותך באמת“. ואז הוא מת.
השאיר שדרה, מלאה באנשים, עם היסטוריה משומרת ומלא עטלפים. חתיכים בכל פינה, סטלנים בכל גינה, מסתובבים בכיכרות רק בשביל המנגינה.
אהלניק! אני שגיא
נולדתי בפתח תקווה, גרתי עד גיל 30 בראשון. אז מה הקשר לתל אביב?
החיבור שלי עם העיר התחיל כבר ביסודי. אמא שלי הייתה ראש השוליה, אחותי ואני שותפים לפשע – “רוצים סיבוב בתל אביב?” אמא שאלה ביום שלישי רנדומלי בשעה 24:00 בלילה.
“מה, עכשיו?” מבולבלים מתרחיש מותח גבולות יסודי שלא תיארנו לעצמנו שיקרה, אבל אם אמא מציעה, וכזו מציאה.. מי אנחנו שנוותר על שוקו עם קצפת על שינקין ועוד לטובת מה? בית הספר יהיה גם בחמישי.
וכך מצאתי את עצמי חולש על ת”א עם ובלי אמא, …